תאריכון

תאריכון עבור אתר בלמונטה שלי - www.mybelmonte.com

1297	הקמת בית-כנסת בבלמונטה. התיארוך נעשה על-סמך מסורת של סימון אותיות לצורך-גימטריה בפסוק שנחקק על כרכוב-הבנין: "וי^יי בהיכל קדשו הס מפניו כל הארץ" (חבקוק ב', 20). מסקנה: בבלמונטה היתה אז קהילה-יהודית איתנה ודי-אמידה, שיכלה להרשות לעצמה בניה כזו. המבנה הפך לאחר הגרוש לכנסיה, וזו חרבה עם הזמן.
1492	גרוש יהודי-ספרד ע"י המלכים-הקתוליים פרננדו ואיזבל. חלק גדול מהמגורשים קונה בכספו זכות-כניסה לשכנה-המערבית פורטוגל. יהודי-פורטוגל המקוריים מונים אז כ-75.000, (מדובר באומדנים מקורבים של בכירי-ההסטוריונים), ואליהם מצטרפים עתה עוד כ-120.000 ממגורשי-ספרד.
1496	בערב-חנוכה: הוצאת צו-גרוש לכ-200.000 יהודי-פורטוגל+גולי-ספרד, בעקבות נשואיו של מלך-פורטוגל, דום מנואל, עם בתם של המלכים-הקתוליים הספרדיים, וכתנאי למימוש הנשואין.
1497	ביצוע לקוי של צו-הגרוש: למעשה רק לכ-5.000 איש בלבד נמצא מקום בספינות-הגרוש. הטְבלת מרבית יהודי-פורטוגל על-כורחם נעשית לעתים על החוף ובעמידה, תוך ציפייתם לאניות-ההגלייה! זהו הרקע לצמיחת תופעת היהדות-בסתר (=המאראניות). מעתה הזהות-הדתית הינה כפולה: [1]. של היות יהודי בבית ו-[2]. ונוצרי כלפי-חוץ. המבנה-הקהילתי קורס. מתחוללת הפרטה של התפקידים-הקהילתיים והדתיים לידי המשפחות. ואילו בבלמונטה נרקמת והולכת ואריאציה מיוחדת של המאראניות: הפמיניזציה של תפקידים-דתיים וציבוריים.
1500	גילוי-ברזיל ע"י פדרו אלבארס קאבראל (כנראה שמוצאו מבלמונטה). והנווט המאראני שלו.
1525-1538	תקוות-משיחיות מפעמות בקרב האנוסים הסובלים בספרד (שם הם נקראים קנברסס) ובפורטוגל (=מאראנים), ויהודים ואנוסים מחוצה להן. משיחי-שקר כמו דוד הראובני הזר, ושלמה מלכו – השופט- הצעיר מטעם מלך-פורטוגל, (מאראני שחזר ליהדות, לדעת רוב-החוקרים), מפיחים תקוות לגאולה הן בגבולות-פורטוגל והן במסעותיהם מחוצה לה. מלך-פורטוגל דאז - מסיבות תועלתניות-פוליטיות גרידא - מייחל שהאפיפיור יכונן אינקביזיציה גם בגבולות-פורטוגל. במקביל, מלכו שהתחבב ברומא על האפיפיור (אותו הוא מלמד קבלה), מסכל זאת בינתים... לאחר תהפוכות שונות, שני משיחי-השקר מועלים לגרדום, תחילה מלכו באיטליה ב-1532, ואחריו - בבאדאחוז (בספרד, סמוך לפורטוגל) - גם ראובני "איש-הנעל" (מהיותו כנראה סנדלר בעברו, ולא בן-מלך מהמזרח כפי שהתחזה) ב-1538. מותם אינו מחסל את הכמיהה לירושלים ולארץ-המובטחת. זו שרדה בתפילות-האנוסים עד היום.
1536-1821	תקופת כינון-האינקביזיציה בפורטוגל, בה הוקעו והוצאו-להורג "מתייהדים" (=מאראנים) בכל פורטוגל, לרבות בלמונטה וסביבתה. בסוף התקופה - סכנתה פחתה, עד לחיסולה המוחלט.
1807	נפוליאון יוצא למסע-כיבוש פורטוגל. אז נחשפים כ-20.000 מאראנים במחוזות-הצפון בלבד (בלמונטה אינה כלולה בהם). אבל בהיסוג צבא-נפוליאון הם שבים לחביונם
1910	עם הפיכתה של פורטוגל לרפובליקה-הראשונה, מתמנים בבלמונטה מספר-מאראנים לתפקידים-מרכזיים ברשות-המקומית, ומחוללים תנופת-מודרניזציה ופיתוח-אורבני בעיירה ובמחוז.
1917	מהנדס-המיכרות שמואל שווארץ, הנשלח למיכרות שליד-העיירה, מגלה בבלמונטה את אנוסיה - הנחבאים גם ממנו - וחושף את דבר-קיומם לקונגרס-הציוני ולעולם כולו.
לאחר מלחה"ע הראשונה	[1]. ועדות ומשלחות-יהודיות מחו"ל מגיעות זו אחר זו לחקור את אנוסי-בלמונטה וצרכיהם-היהודיים. [2]. במקביל, גם קאפיטן בארוש באשטו (מאראני שהתגייר) מקים תנועה לשיבה-ליהדות - מפעל ההצלה, וכן את ישיבת ראש-פינה באו-פורטו, בה התמקם. גם הוא, במקביל לשווארץ, מאתר ומקרב ליהדות קבוצות-מאראניות מהפריפריה-הכפרית, בעיקר בצפון-מזרח פורטוגל. עם הזמן מתפתח מתח בין שניהם.
1925	שמואל שווארץ מפרסם את ספרו הראשון אודות אנוסי-בלמונטה ופורטוגל במאה ה-20. הספר כולל נספחים מעניינים ובהם אוסף תפילות שקיבץ בבלמונטה
שנות ה-30	נחום סלושץ' ובנימין מינץ מפרסמים סביב 1932~ ספרים על בקוריהם אצל אנוסי-בלמונטה (הראשון בעברית והשני באידיש).סלושץ' מפרסם בספרו גם את אוסף-התפילות המאראניות שגילה שווארץ, בתרגומו-שלו לעברית. הדרדרות מפעלו של בארוש באשטו והכתמת-שמו, בהקשר עם עלית-הפשיזם של סאלאזר, והתחזקות הכנסיה והאנטישמיות בפורטוגל (=אשר על-כן נקרא "דרייפוס הפורטוגלי").
1930-50	תקופת-חביון חדשה למאראנים של בלמונטה, עקב עלית-הפאשיזם.
1963	קבוצת-מאראנים מבלמונטה מזדהה ככזו בבית-כנסת של ליסבון ביום-כפור (בנוכחות א. שטיינהרדט, החוקר אותם מאז). שוב מתחיל זרם של יחידים, משלחות וחוקרי-אנוסים להגיע ברצף אל בלמונטה. מגמות-ציוניות אינן ניכרות בבלמונטה, והכיסופים לציון - דתיים גרידא.
1974	[1]. מהפכת-הציפורנים מחסלת את שאריות הפשיזם והאימפריליזם בפורטוגל, ומחזירה גם את חופש-הפולחן. האנוסים יכולים אמנם להחשף, אלא שרק בבלמונטה שרדו-קבוצתית. הלכידוּת (=אשכולות-המשפחות) והמבנים-החברתיים (=הקוואזי-קהילתיים) שהיו אפייניים משך-דורות לרבים מאנוסי-פורטוגל במעוזיהם-הקודמים, התפוגגו דוקא בעשורים-האחרונים: ביתר הריכוזים פרט לבלמונטה נפרמו הרשתות-החברתיות המאראניות. צאצאי-אנוסים החיים בהם (או מחוץ להם) חשים כיום כיחידים במקרה הטוב, אם אכן טרם נטמעו בסביבתם. היו לכך מספר סיבות שפעלו במקביל: - א. תהליכי-המודרניזציה והחילון, שחדרו עתה גם לפריפריה-הכפרית; ב. תהליכים מוגברים של אורבניזציה ו/או הגירה-לחו"ל לאורך כל-המאה; וכמובן - ג. החשש מאז שנות ה-30 מפני אימת שלטונו-הפשיסטי של סאלאזר.
1974	[2]. רון בן-ישי, בבואו לכסות את מהפכת-הציפורנים, מסריט גם את בלמונטה ואנוסיה, וממחיש את נסיונם להתקרב אל הזרם-המרכזי של היהדות בשלביו הראשונים. (בסרט מופיע גם ילד-צעיר, אליאס נונש, שיהפוך בהמשך לנשיא קהילת-בלמונטה המחודשת, אשר בימיו יתרחשו גלי-הגיור).
1985 ואילך	ד"א קאנלו מבלמונטה מתחיל לפרסם בספריו ובחוברותיו חומרים שונים אודות אנוסי-עיירתו וכלל אנוסי-פורטוגל.
1988	קבוצה של כ-8 גברים-צעירים מהאנוסים, המעוניינת בשיבה-ליהדות, מייסדת לשם כך עמותה-יהודית בבלמונטה. מוסדות-יהודיים מתחילים לארגן טיולים לישראל, הגם שאלה נערכים במתכונת של הצליינות-הנוצרית...
1989	העמותה הופכת לקהילה-יהודית רשמית, תוך קשר עם קהילת יהודי-ליסבון, שגרירות-ישראל והרבנות-הראשית בישראל. וזאת, באמצעות מתווכים (כולל מאראנים מליסבון ומחו"ל, בעלי מקצועות-חופשיים).
1990	[1]. הגעת הרב הראשון מישראל לבלמונטה, בתיקצוב הסוכנות היהודית ובעזרת נדבן-יהודי. מגורי-הרב צמודים לבית-הכנסת-הזמני שמייסדת הקהילה (קודם-לכן התפללו לפעמים בבתי-כנסת מאולתרים בבתים-פרטיים, ומשהחלה השיבה-ליהדות – גם באולמות-ציבוריים של העירייה, התומכת במהלך).
1990	[2]. הד-תקשורתי עולמי לסרט אחרוני-המאראנים של האנתרופולוג פרדריק ברנר ושות', שהוקרן בטלביזיה-הצרפתית ועוד, (ושהוסרט שנה-שנתים קודם, בעיקר בבלמונטה, אך גם באתרים-מאראניים צפוניים יותר).
1992	לרגל מלאות 500 שנה לגלות-ספרד, יגאל לוסין מפרסם את סרטו מטעם רשות-השידור הישראלית: ירושלים אשר בספרד (שהוסרט גם הוא כשנה-שנתים קודם לכן), בהשתתפות מר יצחק נבון. בסרט העוסק בקהילות-עבר בעיקר בספרד - מקום נכבד לבלמונטה שבפורטוגל ואנוסיה. וזאת, בשלבים-מתקדמים יותר של התקרבותם ליהדות-הנורמטיבית.
1992-93	שני גלי-גיור בבלמונטה: - כ-85 מסה"כ 110-130 אנוסים: סה"כ יותר מ- ⅔ מתגיירים, לרוב בגיור-המקל בלבד, (=גיור לחומרא). עתה, לאחר נתק של 500 שנה, עליהם ליישם-מחדש - לראשונה מאז אינוסם - את מצוות-ההלכה. מטבע הדברים הלמידה צורכת זמן. - ה-⅓ הנותר (~120 - ~85 =~35) מתמידים במאראניות-המסורתית שלהם.
1993	אנטונייטה גארסיה, אשת ראש עיריית-בלמונטה דאז, מתחילה לפרסם בספריה תעוד על אנוסי-בלמונטה, פולחניהם-המאראניים הקודמים והעכשוויים, ובעיקר היא מפרטת את גישושיהם כלפי היהדות-הנורמטיבית (=ההלכתית). חשיבות-כתביה בתאור השתלבות המאראנים של בלמונטה ברשות-המקומית בראשית הרפובליקה-הראשונה (החל ב-1910~), לצד תאורם של שלבי-הגישוש (בעיקר מ- 1988 ואילך) ולבסוף המעבר-עצמו אל היהדות הנורמטיבית.
1994-2000	מחקר-השדה שלי (ש.מ.) יוצא לדרך בעיצומו של אותו תהליך-מעבר רב-שלבי אל היהדות-הנורמטיבית, בשלבים שלאחר עצם הגיור.
קיץ 1996	סיום שרותו של הרב השני, וסיום השתתפות הסוכנות-היהודית במימון שרותי-דת לבלמונטה. מעתה ישרתו מידי פעם רק שוחטים לתקופות-קצרות או ארוכות יותר בקהילה, ולפחות בחגים: בפסח, או: מראש-השנה ועד לשמחת-תורה, במימונו הבלבדי של הנדבן מר אזולאי.
חנוכה 1996	סגירת-מעגל: במלאות 500 שנה לצו-הגרוש, נחנך בית-הכנסת-החדש. בבלמונטה, שתקציב-בנייתו נתרם שוב ע"י הנדבן הנ"ל, על קרקע מעזבונה של רבנית-מאראנית. מתקיים טקס-רשמי בחסות ממשלת-פורטוגל, הרשות-המקומית, רבנים ופעילים-יהודיים מהתפוצות ומן הארץ, וכן משלחת-ישראלית בראשותו של יו"ר הכנסת דן תיכון.
1997	יצאו לאור ספרים אחדים של א. ליפינר, וביניהם: שני גולים פורטוגליים בקשטיליה - דום דוד נֶגרו ודום יצחק אברבנאל
לקראת 2000~	הקמת בית-עלמין ייחודי-יהודי, החשוב מאד לצאצאי-האנוסים, והנדבן מטפל ארוכות במילוי צורך זה גם-כן. ואכן בית-העלמין-היהודי של הקהילה מתחיל לקלוט נפטרים-יהודיים החל בשנת 2000.
מאז 2000	שלושה מצעירי-הקהילה מגיעים – כל-אחד לחוד - לשהות בארץ, כתיירים/ כבני-זוג לישראלים/ למטרת לימוד-שחיטה בישיבה. אין זה גל ואין זו ציונות, הגם שרובם מתעניינים מאד במתרחש בישראל, ומעטים מהם עשויים להתבטא - ממרחקים – כאילו השתייכו לימין בארץ.
2004	עמותת עמישב מישראל מנסה לפרוס חסותה על קהילת-בלמונטה ושולחת שוחט שישמש בקביעות בבלמונטה (כרב לכל דבר), אלא שהקהילה מוותרת לאחר זמן-קצר על קביעותו במקום. כבעבר, לראש-השנה תשס"ה, מגיע מירושלים לבלמונטה – לפי בקשת-הקהילה מן הנדבן אזולאי ובמימונו - בחור-ישיבה עול-ימים המוסמך לשחיטה, לשרות עד לסיום חגי-הסתיו. עם עוזבו, קהילת-בלמונטה נעזרת מידי-פעם, ולצורכי-שחיטה בלבד, בשוחט הקודם מעמותת-עמישב (ששינתה בינתים את שמה), היושב באו-פורטו מאז צאתו מבלמונטה.
19.4.2005	נפתח המוזיאון-היהודי בבלמונטה בחסות הרשויות-הארציות והמקומיות בבלמונטה, כולל הקהילה-היהודית.
ספטמבר 2005	[ערב-ראש השנה תשס"ו]: תרגומו לעברית של דב סטוצ'ינסקי לספרו של שמואל שווארץ יצא לאור, בצרוף מבוא רחב-היקף אודות המחבר. ר' בביבליוגרפיה לפי שוורץ.

פרסום הרשימה מותר אך ורק ללא שינויים, ובציון-מלא של המקור.

בלמונטה שלי - www.mybelmonte.com